במקרים בהם נולד ילד, אך הגבר לגביו נטען כי הוא אבי הילד אינו מכיר בילד, יכולה האישה לדרוש לחייבו להכיר בבנו על ידי הגשת תביעת אבהות. גם גבר יכול להגיש תביעת אבהות כאשר האם איננה מוכנה להכיר בו בתור אבי הילד.
לנושא האבהות משמעות רבה במספר נושאים:
בדין העברי קיימת משמעות רבה לשאלה האם ידוע מיהו אביו של הילד. קיימות מספר אפשרויות:
כאשר אישה יהודיה נשואה כדת משה וישראל לבעל יהודי, קיימת משמעות רבה לשאלה האם ידוע מיהו אביו של הילד. קיימות שלוש אפשרויות:
הדרך המקובלת כדי להוכיח אם הגבר הוא באמת אבי הילד היא על-ידי ביצוע בדיקת רקמות (בדיקת סיווג רקמות). בבדיקה זו נבדק המטען הגנטי של האב מול המטען הגנטי של הילד, וניתן לקבוע ברמת סבירות גבוהה ביותר אם הגבר הוא באמת אבי הילד או לא. בדיקה זו מוכרת יותר בשם בדיקת אבהות.
בעבר בוצעה בדיקת רקמות על ידי בדיקת דם של הגבר ושל הילד, בדיקה שהייתה פולשנית, ולכן לא ניתן היה לחייב את הגבר לעבור אותה. כיום ניתן לבצע את בדיקת הרקמות באמצעות דגימת רוק או שיער, כלומר באמצעות בדיקה שאיננה פולשנית, ולכן בית הדין או בית המשפט רשאים לחייב את הגבר לעבור אותה.
על פי חוק מידע גנטי התשס"א-2000, נקבע כי בדיקות רקמות להוכחת הורות תבוצע רק על פי צו של בית משפט לענייני משפחה.
ישנם מקרים בהם הגבר מתבקש לבצע בדיקת רקמות כדי לקבוע אם הוא אבי הילד, אך מסרב לבצעה. במקרים אלו מוסמכים ורשאים בתי המשפט ובתי הדין לראות בסירוב ראייה כנגדו, ולהוציא פסק דין אשר מצהיר שהוא האב, אלא אם הגבר ינמק את סירובו לבדיקת הרקמות בנימוק סביר או שיוכיח כי בתקופה הנדונה קיימה האישה יחסי מין עם גברים נוספים, וקיים ספק סביר כי הוא האב.