הליך גירושין בין בני זוג להם ילדים משותפים, יהיה לרוב המורכב והקשה מכולם. פירוק המשפחה הוא צעד לא פשוט, אך ההכרח להכריע אצל מי משני ההורים ישהו הילדים ומי מהם יגדל אותם מאותו רגע ואילך - נשמע כמהלך בלתי אפשרי. ועדיין, זהו צעד בלתי נמנע, כאשר הקריטריון אשר קובע מי יהיה המשמורן על הילדים, נקבע על פי מושג אשר נקרא מסוגלות הורית.
המסוגלות ההורית היא למעשה קביעה אשר נעשית על ידי בית המשפט - קביעה שבאה לפסוק מי מההורים צפוי לספק לילדים את מקום המגורים המתאים ביותר, את השקט הנפשי ואת התמיכה הכלכלית הטובה ביותר. כבר מעצם הגדרה זו, אפשר להבין עד כמה קשה לקבוע מהי מסוגלות הורית ולהכריע בשאלה לגבי זהות ההורה המשמורן. הרי לרוב, שני בני הזוג הם אנשים נורמטיביים, אשר מסוגלים להעניק לילדיהם את אותה סביבה מתאימה בה יוכלו לצמוח. מאחר ולרוב שני בני הזוג לא יסכימו לוותר על גידול ילדיהם, ההחלטה הופכת להיות קשה עוד יותר.
מה קורה במצב כזה?
כאשר בית משפט אינו מצליח להכריע מי יהיה ההורה שיקבל משמורת על הילדים, הוא יכול להורות על ביצוע מבחני מסוגלות הורית להורים, כדי לקבוע מי הוא ההורה הראוי ביותר לקבל חזקה על הילדים. אמנם בית המשפט איננו מחויב לקבל את ההמלצות שמתקבלות במבחני מסוגלות הורית, אך לרוב קביעות אלו הם שיהוו את גרעין ההחלטה.
הבעייתיות של מבחן מסוגלות הורית
הבעייתיות הרבה בקיום מבחן מסוגלות הורית נובעת מכך שאין הגדרה ברורה וחדה לגבי קריטריונים לבדיקת מסוגלות הורית. נסיבות ההחלטה על גירושין (פרידה, מצוקה, מאבק), עמוסות מטען רגשי כמובן, מקשות גם הן על ביצוע הבדיקה.
נסיבות אלו הופכות את ההחלטה לגבי מסוגלות הורית לאינדיבידואלית, כלומר: כזו שתהיה תלויה בבוחן עצמו. מסיבה זו, ייתכן בהחלט שבוחן מסוים ייתן המלצה שונה לחלוטין מבוחן אחר. לכן, רבים רואים במבחני המסוגלות ההורית בחנים לא משקפים וקוראים לא אחת לבטלם ולמצוא להם חלופה ראויה יותר.
נושאים המשפיעים על מסוגלות הורית
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, רצוי שילד עד גיל שש ישהה אצל אמו. על פי השקפת החוק, זהו המצב הטוב והמתאים ביותר עבור ילד קטן וזו הסביבה שבה יתפתח ויגדל בצורה הטובה ביותר. קביעה זו הביאה לכך שכיום, ההחלטה על העברת המשמורת אל האם, נתפסת בעיני הציבור כאוטומטית כמעט. עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר אבות דורשים לקבל את המשמורת על ילדיהם ולא מוכנים להשלים עם אותה מגמה. מאר וההחלטה נותרת בסופו של דבר לשיקולו של השופט, בשל רגישותו הרבה של הנושא, ישנם מקרים רבים בהם המשמורת תעבור דווקא אל האב.
אך מעבר לכך, קיימים מקרים קיצוניים - מקרים בהם ברור כי אחד מבני הזוג איננו מסוגל לטפל בילדיו כראוי, מה שעשוי כמעט בוודאות לגרום להחלטה על ההורה השני כמשמורן. מקרים כאלו, אשר מוגדרים בשפה המשפטית כחוסר מסוגלות הורית, כוללים מצבים כגון:
- מחלה קשה
- נכות
- התמכרות לסמים או אלכוהול
- בעיה נפשית קשה
כמובן שגם הורה אשר מצהיר כי הוא לא מעוניין לגדל את ילדיו, יוגדר כמי שאינו בעל מסוגלות הורית וברוב המקרים לא יקבל את המשמורת על הילדים.
