אין איזה מחשבון מדויק שיכול לומר לכם, בהתבסס על הנסיבות שלכם, מה צריך לכלול הסכם רכוש הוגן בין בני זוג שמתגרשים. מכיוון שכל משפחה וכל מערכת יחסים היא שונה, ההסכם אמור להיות מותאם אישית למקרה הספציפי.
בגירושין, חלוקת הרכוש יכולה להפוך בקלות לסלע מחלוקת מרכזי. למשל, אותן כורסאות עתיקות או שרשראות זהב שסבתו הורישה לבן זוג א?, האם הם יישארו ברשותו או יועברו לבן זוג ב??
זוגות רבים מופתעים מכך שלעתים קרובות הבעלות על הרכוש לאחר הגירושין תהיה תלויה בשאלה האם הנכס נחשב לרכוש נפרד של אחד מבני הזוג או לרכוש משותף של בני הזוג?
רכוש זוגי הוא לרוב כל דבר שבני הזוג הרוויחו או רכשו במהלך שנות הנישואין. רכוש זוגי עשוי לכלול:
שם הבעלים עליו רשום הנכס, לא תמיד רלוונטי. למשל, הבעל יכול לרשום את הנכס (כולל חשבון הבנק שבו הופקדו הכספים במהלך הנישואין) על שמו בלבד, אבל עדיין רכוש זה עשוי להיחשב כרכוש זוגי ולא נפרד.
רכוש נפרד השייך רק לבן זוג אחד, עשוי להיות למשל:
זה עשוי לקרות כשרכוש נפרד התערבב עם רכוש זוגי. לדוגמה, אם לאחד מבני הזוג הייתה הפקדה על סכום של 100,000 ₪ לפני הנישואין, זו בדרך כלל תחשב כרכוש נפרד שלו, ולא יחושב כחלק מחלוקת הרכוש בזמן הגירושין. אבל, אם במהלך הנישואין סכום זה הופקד בחשבון המשותף של השניים, הוא כבר לא ייחשב כרכוש נפרד, כי כספים אלה התערבבו בכספים המשותפים.
זה עשוי לקרות במקרים שבהם בן הזוג תרם להגדלת ערך הרכוש הנפרד של בן הזוג השני. לדוגמה, נניח שבן זוג א? היה בעלים של דירה לפני הנישואין ושמו של בן זוג ב? מעולם לא התווסף לבעלות זו. עם זאת, במהלך הנישואים השתמשו בני הזוג בכספים המשותפים כדי לשפץ את הדירה. למרות שלרוב לא די בכך כדי שהדירה תהפוך לרכוש זוגי, ייתכן שבן זוג ב? יהיה זכאי לחלק מעליית ערכו של הנכס בזכות השיפוץ והשבחת הדירה.
לאחר שבני הזוג ביררו מה מהרכוש שלהם עשוי להיחשב כרכוש נפרד ומה כרכוש זוגי – זה האחרון יחולק שווה בשווה בין שניהם.
החוק המסדיר בישראל את חלוקת הרכוש בין בני זוג נקרא ?חוק יחסי ממון, התשל?ג – 1973?. החוק קובע ?הסדר איזון משאבים?, שהוא למעשה ברירת המחדל לחלוקת הרכוש בגירושין. לפי החוק, כל הנכסים של בני הזוג יאוזנו ביניהם באופן שווה. כלומר, מחלקים את כלל הרכוש המשותף בין בני הזוג באופן שווה.
בנוסף, בני הזוג יכולים להסכים ביניהם על חלוקה אחרת של הרכוש המשותף, ולא לפי ברירת המחדל, ובתנאי שיש להם הסכם בכתב, כפי שדורש החוק.