הסכם שלום בית טוב צריך לאפשר לבני הזוג את התנאים הטובים ביותר כדי לנסות לשקם את נישואיהם. הנושא המרכזי אליו יש להתייחס בהסכם שלום בית הוא ניטרול האפשרות של הצדדים ליצור לעצמם יתרון לקראת גירושין אפשריים במהלך נסיון ההשגה של שלום הבית.
במילים אחרות - מטרתו העיקרית של ההסכם הוא לבטל את האינטרס של הצדדים לרוץ אל בית המשפט או בית הדין כדי לקבל יתרון (מירוץ סמכויות או יתרון אחר), כך שניתן יהיה להקדיש את כל המאמץ לנושא הפיוס.
הגדרת המחלוקת
על מנת לשפר את סיכויי הצלחתו של נסיון שלום בית, על הסכם שלום בית לכלול הבנה לגבי המחלוקות המפריעות לבני הזוג, תוך הגדרת דרכים לפתרונן. ההסכם צריך להגדיר תנאים אותם על בני הזוג לקיים על מנת לנסות ולגשר על המחלוקות המוגדרות בהסכם.
דוגמאות לנושאים עליהם ניתן לתת את הדעת במסגרת הסכם שלום בית:
- חלוקת מטלות הבית
- הקדשת "זמן איכות" של בני הזוג ביחד
- יחסים עם משפחת בן או בת הזוג וחברים (מפגשים, תדירות וכו')
- קביעת שעות נוכחות בני הזוג בבית
- פתרון סוגיות הקשורות בילדים (חינוך, משמעת, וכו')
- הסדרת ניהול העניינים הכספיים
- קביעת מנגנון ניהול החלטות הבית
- הסדרת חיי האישות
- אישור הסכם שלום בית
לאחר עריכת הסכם שלום בית, יש להביאו לאישור של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני. לאחר אישור ההסכם הוא מקבל תוקף של פסק דין.
תוקפו של הסכם שלום בית שלא עבר אישור של ערכאה משפטית, מוטל בספק.
לעיתים עושה אחד הצדדים וויתורים כספיים או אחרים במסגרת הסכם שלום בית. לעיתים הוויתורים נעשים מתוך לחץ של בן הזוג, למרות שאין בכוונתו של זה לנסות להגיע לשלום בית כלל. במקרים כאלה, אם יצליח בן הזוג הנפגע להוכיח כי לא הייתה כוונה כנה של בן זוגו להגיע לשלום בית מלכתחילה, ניתן לבטל הסכם שלום בית למרות שאושר בבית משפט. עם זאת, הוכחה זו היא קשה מעיקרה, מאחר ויש כאן צורך להוכיח כוונה.
אכיפת הסכם שלום בית
לא ניתן לאכוף קיום הסכם שלום בית באמצעות פניה אל ההוצאה לפועל.
