כאשר נמסרת חזקה על הילדים לבן זוג, מוגדרים הסדרים המאפשרים לבן הזוג אשר לא קיבל חזקה על הילדים לשמור על הקשר עימם. שמירת קשר זו איננה ניתנת על חשבון מתן יציבות ובטחון לילד. הגדרות אלו נקראות הסדרי שהות או זמני הורות, ובעבר כונו הסדרי ראיה.
ככל שגילו של הילד רך יותר, כך יקבעו הסדרי שהות כך שלא יגרמו לנתק ממושך מדי בין הילד לבין אמו.
אם קיים הסכם גירושין בין בני הזוג, יוגדרו בדרך כלל הסדרי שהות במסגרתו. רצוי לקבוע במסגרת ההסכם גם מקרים ותגובות כמו:
- מה יקרה במידה ובן זוג מעוניין לקחת את הילד לחוץ לארץ. בדרך כלל תידרוש הוצאת הילד לחו"ל אישור מראש ובכתב מבן הזוג השני.
- מה יקרה אם האם תחליט לעבור דירה בתוך הארץ או לחו"ל. במקרים כאלה כדאי להגדיר רדיוס אליו יכולה האם לעבור.
קביעת הסדרי ראיה נדיבים לבן הזוג שלא קיבל חזקה על הילדים רצויה מאד כדי למנוע סכסוכים בעתיד סביב הילד או תחושת חוסר יציבות רגשית.
הסדרי שהות מקובלים
הסדרי שהות מקובלים יכולים לכלול שני ביקורים באמצע השבוע, בשעות אחר הצהריים. ביקורים אלו יהיו בימים קבועים ובשעות קבועות על מנת לשמור על סדר יום קבוע של הילד. במסגרת הביקור, הילד נלקח מבית ההורה שקיבל משמורת על הילד, ומוחזר אל בעל המשמורת, אם באותו ערב ואם ביום שלמחרת (תלוי בגילו של הילד). אם הילד לומד בבית ספר, ניתן להגיע להסדר בו יוחזר הילד ביום שלמחרת ישירות למוסד הלימודים.
סופי השבוע מתחלקים בין ההורים - כלומר שבת אחת לשבועיים ישהה הילד עם אביו ושבת אחת עם אמו.
לגבי חגים, נהוג לחלקם למחזור בן שנתיים, כך שבכל שנתיים יבלה הילד כל חג לפחות פעם אחת עם כל הורה.
בעת החופש הגדול נוהגים להאריך את הסדרי הראיה, מאחר והילד אינו צריך ללכת לבית הספר למחרת. לעיתים השינוי הוא בכך שתקופת החופש הגדול מחולקת בין ההורים.
בנושא נסיעות לחוץ לארץ, יש להסדיר את היציאה של הילד מן הארץ מראש, ולקבל אישור מראש ובכתב מבן הזוג השני על הוצאת הילד מן הארץ.
חבלה בקיום הסדרי ראיה
בתי המשפט ובתי הדין נוהגים ביד קשה בבני זוג אשר מוכח כי חיבלו או ניסו לחבל בקיום הסדרי ראיה שנפסקו כחוק.
התנהגות ראויה
הורה שימצא כי בתקופת סיום החיים המשותפים התנהג התנהגות שאיננה ראויה (כמו במצבים של אלימות במשפחה), עלול למצוא עצמו מוגבל להסדרי שהות בפיקוח צד שלישי, כמו בן משפחה נוסף או עובדת סוציאלית.
