לפני שנחקק חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג (1973), הדרך בה נקבעה חלוקת הרכוש בין בני זוג הייתה על-פי עקרון "חזקת השיתוף" או כפי שהוא נקרא לעיתים קרובות "הלכת השיתוף". הלכה זו נקבעה על ידי בתי המשפט במהלך השנים, והיא איננה מעוגנת בחוק מסויים.
מהי הלכת השיתוף?
חזקת השיתוף קובעת כי כל הרכוש שנצבר על ידי בני זוג במהלך חייהם המשותפים הינו משותף לשני בני הזוג. רק במידה וקיימת הוכחה לכוונת הפרדת נכסים בין בני הזוג, ניתן להגדירו כלא משותף, אך על בן הזוג המעוניין בהגדרה זו להוכיח את כוונת הפרדת הנכסים.
חזקת השיתוף נוגעת לכל נכס, רכוש, זכות סוציאלית או זכות בעסק שנצברו על ידי בני הזוג כל עוד גרו תחת קורת גג אחת ושמרו על מינימום של חיי שיתוף, ללא תלות בשם שעל שמו רשומים הנכסים או הזכויות.
הלכת השיתוף קובעת כי חלוקת רכוש משותף בין בני הזוג תעשה בחלקים שווים.
חזקת השיתוף פועלת על רכוש משותף בלבד, ואיננה כוללת רכוש פרטי של אחד מבני הזוג.
על מי חלה חזקת השיתוף?
הלכת השיתוף נוגעת לזוגות שנישאו לפני ה-1 בינואר 1974.
מימוש זכות על רכוש משותף
על פי הלכת השיתוף יכול בן זוג לדרוש את חלקו ברכוש המשותף בכל עת, על פי החלטת בית משפט.
